פסק-דין בתיק ת"א 8857-12-10

מבוא -  מהות התביעה וטענות הצדדים בקליפת אגוז.

1.         לפני תביעה כספית במסגרתה עותרים התובעים לחייב את הנתבע, יהל היקרי (להלן:"הנתבע" או "יהל"), להשיב להם סך של 2,754,000 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה.

2.         בין התובעים לבין הנתבע קיימים קשרי משפחה או ידידות. לטענת התובעים, הנתבע ניצל את הקרבה המשפחתית ואת יחסי הידידות והאמון ששררו בינו לבינם על מנת לבצע תרגיל הונאה ותרמית בכך ששידל כל אחד מהם בנפרד, להפקיד בידו סכומים המצטברים לסך של כשלושה מיליון ש"ח מכספי חסכונותיהם.

3.         התובעים מס'  1 - 4  טוענים כי העבירו לנתבע כספים כהלוואה, על מנת שישקיע אותם בהשקעות סולידיות, על פי מודל שפותח על ידו באופן שהנתבע הבטיח להעביר להם ריבית בשיעורים של בין  1% ל- 1.25% מהקרן בכל חודש, מבלי שסכום הקרן יעמוד בסיכון כלשהו.

בעניינן של התובעות מס' 5 ו-6, סוכמו תנאים שונים, בתקופות שונות, כפי שיפורט בהמשך.

4.         התובעים כולם טוענים כי הנתבע איבד והפסיד את כספם בניגוד להתחייבותו ובניגוד למצגים שהציג בפניהם בדוחות אקסל חודשיים שהעביר להם, לפיהם כספם צבר ריבית כמובטח וכמוסכם. התובעים טוענים כי הנתבע שאינו כופר בקבלת הכספים שהועברו על ידם, לא הציג את "מסלול הכסף", להוכחת טענתו כי הכספים ירדו לטמיון בהשקעות שביצע ולא נתן תשובה לשאלה "איפה הכסף?". התובעים מוסיפים וטוענים כי לאחר שהנתבע הודיע להם שכספם אבד, התחייב בפניהם להשיב את כספם והפר גם את התחייבותו זו. התובעים העמידו את תביעתם, לצרכי אגרה, על סך של 2,754,000 ש"ח.

5.         הנתבע מודה בקבלת כספי התובעים אך טוען כי התובעים העבירו לו את הכספים מיוזמתם ומרצונם החופשי, לצרכי השקעה ועל מנת שיבצע עבורם מסחר בשוק ההון. לטענתו, התובעים העבירו לו כספים מתוך רצון לעשות רווחים קלים ומהירים מהשקעות ספקולטיביות וזאת כשהם מודעים לסיכון הכרוך בכך - ומשהסיכון התממש, אין לתובעים אלא לקבל על עצמם את האחריות לסיכון שנטלו על עצמם.

6.         בעקבות האירועים נושא התביעה, הוגש כנגד הנתבע כתב אישום המייחס לו  עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וניהול תיקי השקעות ללא רישיון, בניגוד להוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה  - 1995 (להלן:"חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות").

7.         בעת שמיעת הראיות בתביעה, ההליך הפלילי טרם הסתיים. לאחר שהוגשו סיכומים, הוגשה על ידי התובעים בקשה לצירוף ראיה - הכרעת דין שניתנה ביום 26.5.13, על ידי בית משפט השלום בפתח - תקווה, בת.פ. 34122-09-10, לפיה בהתאם להסדר טיעון, הנתבע הורשע על פי הודאתו בשש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין התשל"ז - 1977 ובעבירה של ניהול תיקי השקעות ללא רישיון. לטענת התובעים מדובר בראיה מהותית שיש בה כדי להכריע את שאלת החבות והינה קבילה כראיה לממצאים והמסקנות שנקבעו בה, מכח הוראת סעיף 42 א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971 (להלן:"פקודת הראיות"). אשר לגובה החוב, התובעים טוענים כי היות והנתבע הודה בכתב האישום מבלי שהתקיים דיון לגופו, על בית המשפט להכריע בסוגיה זו, בהתאם לראיות שבפניו.

הנתבע התנגד לבקשה לצירוף ראיה וטען כי משטרם ניתן גזר דין, אין מדובר בפסק דין פלילי חלוט כך שאין תחולה להוראות סעיף 42 א' לפקודת הראיות. לחילופין נטען כי היה והכרעת הדין תתקבל כראיה, יש לקבלה בשלמותה לרבות הקביעות ביחס לכספים שהוחזרו על ידי הנתבע.

8.         בהחלטתי מיום 18.6.13, ציינתי כי אכן פסק דין חלוט במשפט פלילי, כולל הן את הכרעת הדין והן את גזר הדין, כך שבאופן פורמלי אין לפנינו פסק דין פלילי חלוט, כדרישת סעיף 42 א' (א) לפקודת הראיות. יחד עם זאת, היות ומדובר בהכרעת דין שניתנה על פי הודאת הנתבע בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש כנגדו, ראיתי לקבל את הכרעת הדין כראיה בהיותה הודאת בעל דין שניתנה בפני בית משפט, במסגרת הליך אחר.

השאלות השנויות במחלוקת

9.         כאמור, הנתבע לא חלק ולא הכחיש שקיבל את הכספים שהועברו אליו על ידי התובעים, כנטען וכמפורט בתביעה. המחלוקת מתמקדת בשאלות הבאות:

א - התנאים על פיהם העבירו התובעים כספים לנתבע.

ב - אחריותו של הנתבע לאבדן הכספים.

ג - אשם תורם של התובעים.

ד - גובה הסכומים שהוחזרו על ידי הנתבע, לתובעות 5 ו-6. 

אדון בשאלות האמורות על בסיס מכלול הראיות וטענות הצדדים בסיכומיהם ובישיבת 18.6.13.

גרסת התובעים